טַל הַגַּנֶּנֶת נִגְּשָׁה לְמִיכַלִּי וְאָמְרָה לָהּ בְּהִתְפַּעֲלוּת:
"מַקְסִים מִיכַלִּי, אַתְּ כָּל כָּךְ יְצִירָתִית!"
מִיכַלִּי חִיְּכָה אַךְ לֹא דִּבְּרָה.
מִיכַלִּי שָׁתְקָה.

"קֹולָהּ שֶׁל מִיכַלִּי" הוּא סִפּוּר אֹופְּטִימִי הַמְּתָאֵר אֶת הִתְמֹודְדוּתָהּ שֶׁל ילְדָּה עִם אִלְּמוּת סֵלֶקְטִיבִית.

מִיכַלִּי מְדַבֶּרֶת בַּבִַּית בְּאֹפֶן תַּקִּין, אַךְ בַּגַּן הִיא חֲרֵדָה, וְלָכֵן אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְדַבֵּר. הִיא חָשָׁה תִּסְכּוּל עָצוּם בְּשֶׁל כָּךְ. בְּעֶזְרַת אִמָּהּ וְהַגַּנֶּנֶת מַצְלִיחָה מִיכַלִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֲרָדָה בַּגַּן וּלְדַבֵּר בְּאֹפֶן שֹׁוטֵף.

הַסִּפּוּר נֹוסֵךְ תִּקְוָה וְאֹופְּטִימִיּוּת בִּילָדִים וּבְהֹורִים שֶׁמִּתְמֹודְדִים עִם הַתֹּופָעָה.